המלצה על נעלי שושוז וסמייליס

הנעלה מינימלית לילדים – לקחת אחריות על העתיד

במהלך החיים שלנו, אנחנו עושים הרבה בחירות מודעות והרבה בחירות לא מודעות. יש דברים שאנחנו מטילים בהם ספק, ויש דברים שאנחנו מקבלים כמובן מאליו.

לפעמים בחיים אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות על הבחירות שלנו, מדוע אנחנו עושים אותן, ואז מתעוררים סימני שאלה. לפעמים, מתעוררים ופוקחים עיניים, ורואים את המציאות בצורה שונה לגמרי ממה שתפסנו אותה עד היום. לעיתים, אנחנו מסתכלים על החיים שלנו אחורה ולא מבינים איך חיינו עד היום בכזה עיוורון.

זה יכול לקרות בכל כך הרבה תחומים בחיים, מבריאות (איזה תרופות אני לוקח, איזה הרגלים), תזונה (מה אני אוכל ? למה אני אוכל בשר/חלב/ביצים ?) ספורט, רוחניות, ועוד ועוד.. ולעיתים הדברים כמובן משתלבים וקשורים אחד בשני.

אני חושב שלא במקרה, ההתעוררות הזאת מופיעה לאנשים בתקופה שבה הם נהיים הורים. פתאום אנחנו כבר לא מחליטים רק לגבי עצמנו. מה לגבי ההחלטות שאנחנו מקבלים בשביל הילדים שלנו ? כשאנחנו ניצבים מול השאלות האלה, פתאום אנחנו פחות מקבלים את הדברים כמובן מאליו.אנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות קשות. יחד עם זאת, עדיין יש דברים שאנחנו פחות שמים אליהם לב.

מטרתו של הפוסט הזה, הוא להדליק לכם , ההורים וההורים לעתיד, נורה. נורה של מודעות, שאולי תהיה לה השפעה טובה וחשובה על הילדים שלכם, הבריאות שלהם וההנאה שלהם.

 

להתעורר מהמטריקס, זוכרים את הפוסט הקודם על Born 2 Run ? שם דיברתי על ההתעוררות בהקשר של הנעלה. בעובדה שקיבלנו, ועדיין רובנו מקבלים, את עניין ההנעלה המודרנית (סיפור של 30-50 שנה) כמובן מאליו. עניין שולי לכאורה, בעיקר למי שלא רץ או לא נפצע. מה איכפת לו איך הוא נוחת, איך הוא רץ והאם זה משפיע על הפעילות הזאת לטובה או לרעה.

הספר קורא תיגר על הנחות שקיבלנו כמובן מאליו בשנים האחרונות.מגובה בסיפור, עדויות, מחקרים והיסטוריה הוא קורא למעשה לשים דגש ולחזור להנעלה יותר מינימלית (שלא לומר יחפה) ללא הפרש הגבהה בין העקב לחלק הקדמי, ולצורת ריצה / פסיעה, שלטענת הספר + כמה אנשים מאד חכמים, היא הטבעית לגוף האנושי, יותר בריאה ליציבה, מקטינה את הסיכוי לפציעות ומגדילה את היעילות. הנעליים, תפקידן להגן על הכף רגל. לא לתמוך, לא לייצב, אלא לאפשר לכף הרגל לעשות את העבודה שהיא הייתה אמורה לעשות מאז הוא ומעולם, ואנחנו (על פי הספר, ועל פי מחקרים שונים) קילקלנו לה את זה אי שם בדרך.

על הקילקול הזה אני רוצה לדבר.

אני לא מדען, אני לא חוקר ואני גם לא חושב שיש לי את התשובות להכל, והאם יש דרך ריצה שהיא נכונה יותר או נכונה פחות. יחד עם זאת, כשזה מגיע להנעלת ילדים, אני מאד דעתן, ומאד התפכחתי בעניין. אני חושב שראוי שגם אתם תתנו את דעתכם על העניין, כי כמו שתשימו לב, יהיה כאן כמה דברים שקשה מאד להתווכח איתם, בין אם שיטת ריצה כזו או אחרת היא נכונה יותר או פחות.

בואו נחזור לבסיס. תינוק לומד את המוטוריקה הבסיסית של כל בני האדם בשלבים. הוא מבצע את הפעולות המוטוריות שהוא מרגיש שהוא מסוגל. כשהוא בטוח בהן, הוא מתקדם הלאה. שכיבה, גילגול, עמידה על שש, עמידה, הליכה, ריצה, קפיצה. כל שלב מלווה בביטחון של השלב הקודם שבנה את הבסיס לשלב הבא, והכל קורה באופן "טבעי" בלי שאנחנו מספקים לו עזרים גופניים (וכאן אני מביע את סלידתי מכל ההליכונים ודומיהם שבאים לנסות להאיץ את הקצב הטבעי של כל ילד).

אגב, במהלך המאמר אני אשתמש לא מעט במילה "טבעי". אני סולד מהבאנליזציה ו over abuse שהמילה הזאת סובלת ממנה. יחד עם זאת אני לא מוצא מלה אחרת שתתאר את איך שילד רץ, כאשר לנו אין שום יד בדבר בנסיון לחנך אותו "איך לרוץ", הוא פשוט עושה את הדבר… הטבעי..

הנעלה לילדים מתחילה בשלב הזחילה / טרום הליכה. בדרך כלל, בשלב הזה, הילד כבר הולך על שש, ולפעמים , תלוי בעונה, גם עושה זאת בחוץ. זה השלב שבו לרוב ממליצים לשים את נעלי העור הרכות, כדי לספק הגנה.

זה לא במקרה. כל הרעיון, המאד בסיסי מאחורי זה, הוא לתת לכף רגל את ההגנה המינימלית שהיא צריכה, אבל לאפשר לילד להמשיך ולפתח את ההתקדמות המוטורית שלו בכוחות עצמו, למצוא את היציבות בכפות הרגליים שלו, להעמד וללכת. לא תמיכה, הגנה בלבד. ובכלל, ככל שזה תלוי בכל ה"יועצים" לגיל הזה, כמה שיותר יחף, יותר טוב, כדי שכף הרגל תלמד את התפקיד שהיא אמורה לעשות וזה להחזיק את הגוף ולאפשר לו לנוע.

כל זה טוב ויפה. יש לנעליים מהסוג הזה הרבה חברות מצוינות החל מהיוקרתיות כמו shooshoos ו bobuxועד חיקויים זולים אבל כאלה שעושים את העבודה כמו אלה. עניין של שיווק, מיתוג וגם קצת איכות.

בגדול, מדובר בנעל מעור (ומי שמפריע לו, יכול למצוא גם כאלו מאריגים סינטטיים), עם סוליה מעור, וגומי שתופס בעקב כדי שהנעל לא תיפול. יחד עם זאת מדגישים בפנינו, ובצדק, שכמה שיותר יחף יותר טוב.

זוגות הנעליים האלה הם לא יותר מ"בגד קל" לכף רגל. הרי אמרנו כבר שכל המומחים אומרים שצריך לתת לכף הרגל להתפתח ולהחזיק את משקל הגוף באופן טבעי, וככאלה הם נהדרים, ועושים את העבודה.

השלב הבא הוא מה שנקרא נעלי צעד ראשון. הילד כבר עומד, עושה כמה צעדים, ואולי אפילו כבר הולך חופשי. כאן, זוגות נעלי טרום הליכה כבר פחות מוצלחים בעיקר כאשר הולכים בחוץ, בחורף, שלוליות, בוץ ועוד.. הם פחות עמידים, אבל כאן גם מתחיל החסם המחשבתי, והפער התודעתי של רובנו.

"אי אפשר ללכת בחוץ עם נעלי העור האלה.. יש אבנים, שלוליות, דברים חדים, מסוכן שם בחוץ". אנחנו כבר מתחילים,עם עצמנו, לקבל כמובן מאליו, שמה שהיה עד עכשיו לא יכול להיות כי צריך להגן על כף רגלו של הילד שלנו.

אז זוגות נעלי צעד ראשון אכן באים לתת יותר הגנה. יחד עם זאת, רוב, זוגות נעלי הצעד הראשון עדיין באים לשמר את העקרון שכולם כל כך קידשו בשלב הקודם. הנעל אמורה להגן על כף רגלו של העולל הצעיר, אבל לא להפריע להתפתחות הטבעית של ההליכה שלו.

לרוב, לרוב, לרוב (ואני מדגיש לרוב), אלה נעליים בעלי התכונות האלה:

- סוליית גומי דקה ושטוחה.

- נעליים גמישות באופן כללי (אפשר לקפל אותן באמצעות שתי אצבעות)

- תא אצבעות גדול ורחב

- אחיזה טובה אבל לא מהודקת בקרסול

- קלות להנעלה וחליצה

- (לרוב) ללא הגבהה בין העקב לחלק הקדמי (להלן "דרופ").

נשמע מוכר ? מזכיר לכם פוסטים מהעבר ? התכונות של נעלי צעד ראשון הן הדבר הכי דומה למה שאני חושב שכולנו צריכים ללכת איתם, אבל אני אחזור לזה בהמשך.

בכל מקרה, אם אתם לא מוצאים את התכונות הנ"ל בנעליים, אל תגעו בהן. זאת ההמלצה שלי.

בגזרת זוגות נעלי צעד ראשון תמצאו שמות של עשרות מותגים וחברות, שכמובן מנסים למקסם רווחים מההורות הצעירה שבה אנחנו מוכנים להוציא כל דבר בשביל שלילד שלנו יהיה הכי טוב. דוגמא אחת מתחת (שושוז סמייליס, סדרת הצעד הראשון המצוינת של שושוז. מוצר מעולה, מחיר יקר.תזכרו, שהנעל הזאת טובה לעונה אחת. בגילאים האלה כל שנה מידה חדשה.

הדבר החשוב ביותר, לדעתי, הוא שתשימו דגש על התכונות מעל. אם הן מופיעות בזוגות הנעליים, אז הן הזוג הוא מועמד טוב וזה לא משנה מה המחיר ואיזה שם מותג רשום עליהן. אני אסקור כמה מותגים לקראת הסוף, אבל כל נעל שעונה לתכונות הנ"ל תעשה את העבודה.

הילד כבר הולך, אפילו מתחיל לרוץ. גיל שנתיים חלף לו, ומתקרבת עונה. נעלי צעד ראשון כבר אין במידה של הילד (על אף שנראה שהילד די מאושר איתם בדרך כלל ועדיף למשוך איתן כמה שיותר).

ואז,אתם הולכים לחפש נעליים/סנדלים לילד. כאן כבר התייחסות היא לפי מידה, ולכן כשעברנו את שלב הטרום הליכה/צעד ראשון כבר מדובר בנעלי ילדים "סטנדרטיות". מה זה אומר סטנדרטי ֿ? בתקופתנו ובשנים האחרונות, זה אומר הקטנה של הנעליים של "הגדולים".

מכירים את כל חולצות הפולו לילדים, ג'ינסים לילדים וכו ? אז הקטנו גם את הנעליים ?האם זה אומר שעשינו לילדנו שירות טוב ?

אם לא הייתם מבולבלים עד עכשיו, אז עכשיו עושים לכם את החיים קלים: ניו באלאנס לילדים, נייק לילדים, וכו.. הכל דוגמאות קטנות וחמודות של הנעליים של הגדולים, ואתם משוכנעים שקניתם לילד שלכם את המיטב שבמיטב, או לפחות משהו שאתם "מכירים".

אבל מה אם מה שאתם מכירים, לא טוב לילד שלכם ? תסתכלו למעלה בתמונות בפוסט. התחלנו עם נעלי עור, עברנו לנעליים גמישות עם סוליה דקה (על אף שאם תסתכלו טוב טוב בתמונה של נעלי השושוז מעל כבר תראו הגבהה קטנה בעקב).

ואתם יודעים מה הוא השלב הבא באבולוציה של ההנעלה לילד שלכם, שרוב היצרנים מציעים ? לא פחות מטנק מודרני (ראו תמונה מעל). סוליה קשיחה עד אימה (תנסו לכופף ניו באלאנס כמו אלה שבתמונה), הגבהה אדירה בין העקב לחלק הקדמי (שימו לב ללבן/שחור), ומבנה קדמי צר. כל זה בלי להזכיר את המשקל של הטנק הזה.

אבל רגע ? שנה אחורה דיברנו על ההתפתחות הטבעית של ההליכה, על שמירת הפסיעה הטבעית של הרגל, על תא אצבעות גדול, גמישות, דקות, על אפשרות לתת לכף הרגל "לעשות את העבודה שלה" ועוד כאלה דברים נפלאים.

אז מדוע פתאום בגיל שנתיים/שלוש אנחנו כולאים את כפות הרגליים של הילדים שלנו במלתעות של המפלצות האלה ?

- האם ילדנו סיימו להתפתח בגיל שנתיים ? שהרי יש להם עוד הרבה שנים ללטש את ההליכה והריצה שלהם. כף הרגל שלהם עוד תכפיל את גודלה אם לא תשלש.

- האם ההגבהה הזאת לעקב חשובה ? טובה ? תורמת במשהו ? מדוע בכלל היא שם ? האם זה רק בגלל שלכם יש כזאת בנעליים שלכם ? האם זה אומר שזה דבר שהוא מתבקש ? האם זה טוב בכלל לכם, שלא כל שכן לילדכם ?

- מדוע הסוליה הופכת להיות כל כך קשיחה ? האבנים יותר חדות ? הילד כבר לא מסתכל לאן הוא הולך וצריך יותר הגנה ? צריך לאפשר לו לרוץ בלי להסתכל על מ-ה הוא רץ ?

- מדוע בשלב הזה, פתאום בקיץ אנחנו פחות נותנים לילד להיות יחף, ומכריחים אותו לשים סנדלים ?

- מה החלק שלנו בזה ?

שאלות שאולי לא שאלתם את עצמכם עד היום.

ראיתם פעם ילד שנועלים לו בפעם הראשונה את זוגות הנעליים או הסנדלים המסיביים האלה ? איך הוא רץ ?מצחיק ? אתם בטח מגכחים.. וחושבים "הוא צריך להתרגל לנעליים/סנדלים"..

מתי לאחרונה הייתם צריכים לעבור תקופת הסתגלות לחולצה או מכנסיים ?

אולי הנעליים / הסנדלים הן אלה שצריכים "להתרגל" להליכה / ריצה של הילד, ובעיקר לספק הגנה אבל לא להפריע לו במה שהוא עשה ועושה עד עכשיו עם כפות הרגליים שלו וכל כך נהנה (ואם ראיתם פעם הנאה של ילד מריצה בריצות הראשונות, אתם יודעים על מה אני מדבר).

משהו בסיסי משתבש אצלנו בשלב הזה. משהו במהלך הטבעי. למה לא לתת לילד להמשיך ולפתח את כפות הרגלים, לתת להן לעשות את העבודה של יצוב והחזקת הגוף. לדעתי (ולא דעתי בלבד) הנעליים הכבדות (הכל יחסי) והגדולות האלה, הן סוג של דלת מסתובבת והתערבות גסה בתהליך שהוא תהליך התפתחות מוטורי טבעי. איפה כל המנטרות שליוו אותנו בשנתיים הראשונות ? מדוע הן מפסיקות להיות תקפות בגיל שנתיים / שלוש ?

אנחנו אורזים את כף הרגל של הילד במבנה שהוא לא טבעי לכף הרגל, ולמעשה מתחילים תהליך של ניוון. כן כן, לא פחות. תחשבו על כף היד שלכם. עכשיו תכניסו אותה לכפפה, עבה יחסית עם טווח תנועה, אבל מוגבל. אתם יכולים להניע את האצבעות אבל לא בטווח מלא. עכשיו תשארו עם הכפפה הזאת ותלכו קדימה 10 שנים / 20 שנים, מה קורה לכף יד שלכם ? מבינים את הכיוון אליו אני מסמן ?

כף הרגל היא מערכת מדהימה של עצבים, רקמות, שרירים וחיישנים שמעבירה כל הזמן למוח ולהרבה שרירים אחרים בגוף עדכונים חמים על המצב של העמידה / יציבה / ריצה. לא סתם ליאונרדו דה וינצ'י אמר שכף הרגל היא יצירת מופת. כאשר אנחנו מפרידים את כף הרגל מהקרקע, אנחנו מתחילים לשבש את התקשורת הזאת. עובדתית. כמו שכפפות דקות על הידיים זה לא אותו דבר כמו ידיים חשופות, בדיוק באותה מידה כף רגל יחפה היא לא כמו כף רגל מוגנת שלא לדבר על כף רגל בתוך אריזה קשיחה. לא צריך להיות מדען כדי להבין זאת. תשאלו כל פסנתרן, קודם לומדים לנגן עם ידיים חשופות ורק אחרי זה עם כפפות.

מדוע, אם כן, בשלב כל כך מוקדם בתהליך ההתפתחות של הילד אנחנו מבצעים התערבות כל כך גסה בתנועה שלו, ביציבה שלו, בהתפתחות שלו. התערבות שעלולה להיות לה השלכה מרחיקת לכת על הבגרות שלו, על ההליכה שלו, על הריצה שלו אולי אף על כאבים מהם הוא עשוי לסבול כתוצאה מזה. למה פתאום אנחנו משנים את הקו הכל כך פשוט ובסיסי הזה.

עם השנים זה הולך ומשתכלל ונהייה תמיכה, וסוליות, פלטפוס, קריסה, קשת גדולה, מדרסים ועוד ועוד.. מה היה קורה, אם הילד היה גדל בלי נעליים כאלה עבות ? אלא רק עם נעליים מגנות ? שאלה..

ההגבהה בעקב והסוליה העבה, משנה את הפסיעה הטבעית של הילדים. שימו לב איך ילדים רצים. הם מתכופפים קדימה מהקרסוליים ונופלים מאין "נפילה מבוקרת" שהיא הריצה. הם עושים צעדים קטנים ונוחתים על מרכז / חלקו הקדמי של כף הרגל. הנעל הקשיחה בעלת ההגבה משנה את צורת הפסיעה של הילד.היא גורמת לנו ולהם לאבד את תחושת המגע עם הקרקע, וההגבהה מעודדת נחיתה עם העקב קודם שהוא ההיפך המוחלט ממה שהריצה הטבעית של הילד והריצה היחפה מבקשת. זה מפתיע לגלות שאין ש-ו-ם מדע מאחורי ההגבהה הזאת לעקב. שום דבר שמצדיק את המנח הזה.

הנה סרטון של ד"ר מרק קוקורזולה, שמקדם את ההליכה/ריצה טבעית בעיירה הקטנה שלו בשפרדסטאון.

הקשר הזה הוא לא רק פיזי. הוא גם שכלי, תודעתי. תחשבו על הדרך שבה אתם הולכים יחפים, העיניים שלכם בודקות מה יש לפניכם. אתם הולכים "הליכה מודעת" (Mindfulness), ושמים לב על מה אתם דורכים. אתם כולכם בהליכה, במדיטציה של התנועה. הקשר הזה הוא חשוב ולא מקרי. אין שום סיבה שבגיל שנתיים/שלוש הילד יוכל לרוץ ולדרוס כל דבר בדרכו מבלי שהמודעות ותשומת הלב שלו תהיה לריצהֿ, לסביבה ולמה שיש לפניו.

והנה, אנחנו עושים את זה, ולא חושבים על זה. למה ? ככה. כי אם נחזור לתחילת הפוסט, אנחנו לא מודעים, וכשאין מודעות אין תהליך של בחירה. אנחנו מושפעים מהסביבה, מהטרדנים, מהדברים שאנחנו "רגילים" אליהם ומקבלים כמובן מאליו.

כמו שאנחנו לא הולכים עם בגדים שמבצעים תמיכה בגב, אלא נותנים לגב לבצע את "התפקיד שלו" (אלא אם כן יש בעיה אקוטית) מדוע אנחנו שמים לילדים, שאין להם שום בעיה, אביזר תמיכה שכזה ? שיש בו את התכונות האלה.

אנחנו חייבים לתת את דעתנו על העניין הזה ולהיות מודעים. זהו לא פוסט שטוען שנחיתה על מרכז כף הרגל או החלק הקדמי היא הדבר הנכון וכולם צריכים לנחות ככה. זה דיון חם ולוהט בעולם הריצה. אנחנו כן צריכים להיות מודעים ועירניים לכך שאנחנו צריכים לדאוג שההלבשה וההנעלה של ילדנו שלנו לא תשנה את ההתפתחות הטבעית שלהם. שהנעליים שלהם יהיו כאלה שיאפשרו לכפות הרגליים לעשות את מה שהן אמורות לעשות ועשו במשך מליוני שנים, לשאת את משקל הגוף ולהזיז אותנו ממקום למקום.

הנה מאמר מצוין מ RunningTimes על הנעלה לילדים שמסכם חלק מהדברים שקראתם כאן.

אז מה זה אומר לגביכם/ן ?

קודם כל, אם אתם הורים צעירים או הורים שבדרך ומה שכתבתי מדבר אליכם, יש לכם הזדמנות לקבל החלטה מודעת. זה לא משנה מה ההחלטה, מה תקנו, ומה תנעלו לילד שלכם, מודעות כבר יש לכם. אם קראתם עד כאן, אתם לא יכולים להתעלם ממנה. אני כמובן, מציע לכם לקחת אחריות ולעשות את הבחירות הנכונות, ואני אכתוב מתחת מה דעתי והגישה שלי.

ומה לגבי ילדים בגילאים יותר גדולים ? (5-15 למשל) ? האם הם אחרי שנים של נעליים גדולות וכבדות כבר "מקולקלים" או שיש הזדמנות לתקן ?

שאלה מצוינת, והתשובה היא כמובן שדרוש זהירות רבה ושיקול דעת. יש ילדים שיכולים לעבור מיידית להנעלה מינימלית ולא יקרה להם כלום, ויש כאלה, ששינוי כזה דרמטי בירידה מהפלטפורמות התומכות והמגינות לפלטפורמות דקות ורזות מעביר עומס גדול מדי, מהר מדי ועלול להיות מסוכן ולגרום לפציעות. בדיוק כמו אצל המבוגרים. ולכן,שינוי שכזה צריך להעשות בצורה זהירה ומבוקרת.

עד כאן לעניין האידיאולוגי / עקרוני, עכשיו לתכלס. מה שמים על הרגליים של הילדים.

אם העקרון שהדגשנו אותו בעבר אומר שהמטרה של נעליים היא פשוטה : לא להפריע לתנועה הטבעית של הכף הרגל, ולספק הגנה. הגנה, לא תמיכה.

אז העקרונות שאני מיישם בהנעלה לילדי (וגם לי עצמי ברוב הימים):

1. סוליה שטוחה ורזה כמה שאפשר

2. סוליה / נעל גמישה (אינדקציית קיפול לכדור גליל. הנעל לא מתקפלת בקלות=היא לא גמישה)

3. ללא הגבהה לעקב, או כמה שיותר מינימלית. ! זירו דרופ. (זה יותר טריקי, הרבה חברות נופלות לפינה הזאת שלעשות הגבהה לעקב "כי כולם עושים")

4. תא בהונות גדול ורחב שמאפשר פריסה טובה של הבהונות

5. אחיזה טובה בקרסול אבל לא חזקה מדי. שהנעל תשב טוב, אבל לא תלחץ ותאפשר למפרק לעשות את הייצוב שלו.

6. נעל שקל לנעול ולהוריד – בעיקר לקטנטנים. שום סנדל / נעל "מינימלית" לא שווה, אם בגן הגננות או אפילו הילד עצמו לא יכולים לנעול ולהוריד אותה.

אלה הכללים. הם פשוטים, וכל השאר זה עניין של שיווק, טרנדים, טעם ובחירה של חומרים וצורות. לעיתים תמצאו 5 מתוך 6 התכונות וזה יכול להיות Good Enough. אם אתם מתעקשים על כל התכונות, אז בהחלט יש פחות אפשרויות, כי כמו שאמרנו המיינסטרים נמצא בכלל במקום אחר לחלוטין.

כמובן כמובן, בלי קשר לאיזה נעליים / סנדלים תבחרו, לדעתי, כמה שיותר יחף, לטעמי, ככה יותר טוב. בקיץ בחוץ, בבית, עם גרביים / בלי גרביים. כמה שיותר תחושה עם הכף רגל, שיכלול הקשר של כף רגל, יציבה, מבט, תנועה ביחד. כמה שפחות להפריע לשילוב הנדיר הזה, ולמנגנון הטבעי הזה.

תוספת קטנה (21-אוקטובר) : תמונות של הבן של ד"ר פיטר לארסון מ Runblogger, מגדולי התומכים בהנעלה מינימלית וחוקר של התחום, המתעד את הפסיעת ריצה של בנו כל 6 חודשים:

מה חשוב לי שתקחו מהפוסט הזה ? לא את שמות החברות, אלא רק את המודעות. את המודעות שהבחירות שאתם עושים בשביל הילדים שלכם יש להן השפעות מרחיקות לכת. חשוב שהמודעות לבחירת נעליים וחשיבות הנעליים כחלק מהתפתחות תקינה של ילד תהיה משהו שתתנו עליו את הדעת, ולא תקנו נעליים רק לפי טרנד או עיצוב, אלא תחשבו מה טוב בשבילם, ותעשו בחירה מודעת, בחירה שיש מאחוריה מחשבה ועירנות למה שקראתם.

עדכון נובמבר 2012:

ההמשך של המאמר הוא סקירה של כמה חברות וסוגי נעליים שנסקרו בפוסט המקורי בעת פרסומו באוקטובר 2012. לרשימה עדכנית של חברות, דפי מדידה ועוד מידע כנסו לקישור או לדף הבית של הבלוג, ומשם בתפריט ל "הנעלה מינימלית לילדים".

מרדף מהנה אחרי הקטנטנים. נראה מי ישיג את מי :-)

תגובות, שאלות ודיון יתקבלו בברכה.

הפוסט מוקדש לבן.כ ובעיקר לבת המקסימה שלו.

===============================================================

אז כמה שמות של חברות, מי יקרה יותר, מי פחות, את חלקן אפשר למצוא בארץ, חלק לא. רובן אפשר למצוא גם באינטרנט ואפשר לקנות ולהזמין מהיצרנים או מחנויות. שימו לב, לא כל הליינים של החברות שאכתוב עליהן כאן עונים להגדרות. אלה חברות שמציאות ליינים או רוב רובו של הנעליים שהן מציעות עונה על ההגדרות שהגדרתי. אין שום חובה לבחור דווקא בחברות האלה, אלא רק לשים לב לכללים הבסיסיים שתיארתי.

היופי בימינו, שרוב החברות שמייצרות נעליים לילדים מייצרות "דף מדידה" שבו מדפיסים את הדף ויש הוראות מדוקדקות איך למדוד לילד את המידה הנכונה, ולהזמין בשקט נעליים באינטרנט.

נעלי טרום הליכה ונעלי צעד ראשון

שתי חברות שכבר הזכרתי במהלך הפוסט הן שושוז (shooshoos) ו בובוקס (Bobux). שתי החברות המצוינות האלה מציעות נעלי טרום הליכה וצעד ראשון טובות מאד ונוחות מאד. לא סתם הן חברות מאד מצליחות. השניה, ניו זילנדית, אפילו מציעה מגף אוסטרלי שכזה. שימו לב, מדובר במותגים, האיכות מעולה , העיצובים יפים אבל המחירים יכולים להיות קצת יקרים. החיקויים הפשוטים שיש ב Ebay לנעלי טרום הליכה הם סבירים ויעשו כנראה את אותה עבודה. אפשר למצוא אותם באי-ביי, ואת שושוז אפשר גם להזמין מהאתר שלהם, וכאשר מזמינים יותר מזוג אחד זה בהחלט יכול לצאת כלכלי. צריך לזכור שנעלי טרום הליכה בעיקר, הם לתקופה קצרה ובעיקר לתוך הבית או על משטחים פשוטים ויבשים. העור נקרע צ'יק צ'יק מרטיבות וחיכוך. הבן שלי הלך עם נעלי טרום הליכה וצעד ראשון של שושוז, מסדרת Smiley, והן היו נהדרות.